פסק-דין בתיק ת"ק 18049-02-12

בפני תביעה כנגד הנתבעת, שהיא חברת ביטוח , לשלם לתובעת סכום של 15,968 ש"ח בגין נזקים שלטענתה נגרמו לרכבה מפגיעת אופנוע, שהיה מבוטח על ידה.

אין חולק כי בתאריך 27.9.11 בעת שעמדה התובעת עם רכבה בצומת באור אדום,  האופנוע החליק ופגע ברכבה מאחור, וגרם נזק לדופן האחורית שמאלית, בשווי 3,912.68 ש"ח על פי הצעת תיקון שצורפה.

 מחוו"ד שמאי, התומכת תביעתה, עולה כי כתוצאה מהפגיעה נגרמה לרכב  ירידת ערך בשווי     3038 ש"ח,  5.5%  משווי הרכב, בכפוף לבדיקת עברו הביטוחי של הרכב. כמו כן תובעת  שכ"ט שמאי בסך 1195 ש"ח, ששולמה על ידה.

הואיל והרכב לא תוקן, הנתבעת שילמה לה רק  הנזק ללא מע"מ בסך 3913 ש"ח , והואיל וסבורה כי שכ"ט השמאי הנתבעת גבוה מהמקובל, שילמה לה רק 400 ש"ח כשכ"ט שמאי. כמו כן טענה כי לא הוכחה ירידת הערך כשבכל מקרה סבורה כי ללא תיקון לא ניתן לקבוע ירידת ערך התלויה בין היתר בטיב התיקון . כמו כן מפנה להנחיית המפקח על הביטוח על פיה כדי להשיב מצב לקדמותו  קביעת הפיצוי בגין ירידת ערך, של רכב שטרם נמכר, נגזרת מערך הרכב ביום מתן פסה"ד.

בדיון שהתקיים ביום 4.6.12 השמאי, ויקטור עידן, התייצב בבימ"ש  וטען כי הנתבעת לא חולקת על הערכת הנזק שלו  שכן לא המציאו חוו"ד נגדית וכי חווה"ד באשר לירידת הערך אף היא נכונה ולא נסתרה. באשר לשכר טרחתו סבור כי הוא תואם הטבלא שלו (ת/1) וכי השמאים שגובים רק 400 -500 ש"ח עובדים למעשה עם חברות הביטוח, בניגוד אליו, לכן  בשונה מהם הוא אובייקטיבי וקובע שכרו על פי עלות ירידת הערך, שעת עבודה, וגובה הנזק.

באשר לתביעת המע"מ ללא תיקון הנזק הוא סבור שזה תואם פסיקת בימש"ע.

באשר לירידת ערך- מפנה לחוברת מנחה של איגוד שמאי הביטוח, מהדורת ינואר 2011, המתייחסת גם לרכב ללא תיקון . אמות המידה שבחוברת חלות על כל המקרים כולל לפני תיקון  בכפוף למסמך המפרט את הנזק וציון שהרכב לא תוקן  ומכאן למד כי גם אם הלקוח מחליט שלא לתקן הרכב הוא זכאי לפיצוי על ירידת ערך. במקרה הזה הוא גם מצא עיוות בקצה השילדה והעריכו בשני אחוז כשזה עדין כי הציבור נרתע מפגיעת שאסי. קובע חד משמעית כי פגיעה זו תואמת הפגיעה שדווחה על ידי האופנוע אף שבדק הרכב כעבור 7 ימים. גם ברמת תיקון סבירה ישארו סימנים וצלקות.

נציג הנתבעת הודיע כי היא מוכנה לשלם ירידת ערך בכפוף לתיקון הרכב בלבד וסבור כי אם התיקון יהיה סביר, ערך ירידת רכב סביר- הינו 2.75 %, זאת משום שירידת הערך נקבעת על פי איכות התיקון. הוא סבור כי המסקנה מוועדת ששון,  שללא תיקון הרכב לא ניתן לתבוע ירידת ערך.

מסקנות:

חברת הביטוח אמורה לבוא במקום הנהג פוגע  ולפצות הנזוק בגין הנזקים  שנגרמו לו על ידי המבוטח בכפוף לתנאי הפוליסה. הואיל וחברות הביטוח נמנעות לעיתים קרובות מלפצות במלוא הסכום , מקובל כי הנפגע לא מסתפק בהגשת תביעה נגד חברת הביטוח אלא מוסיף כנתבע גם הפוגע- דבר שמשום מה לא נעשה במקרה זה.

כאמור, הנתבעת לא חולקת על הנזק ואף שילמה הפיצוי בהתבסס על חוו"ד השמאי של התובעת,  אולם היא מתנגדת באופן עקרוני להוסיף מע"מ , הואיל הרכב לא תוקן,  ומוסיפה כי מסיבה זו אף אין מקום לפצות בגין  ירידת ערך. כמו כן היא חולקת על גובה שכ"ט השמאי וטוענת כי איננו תואם המקובל.

החוברת האמורה  של איגוד השמאים,  שעמוד 6 שלו הוגש (ת/2), קובע להתרשמותי קווים מנחים לשמאים הבאים להעריך שווי הנזק שנגרם לרכב , מבלי שמהווה רשימה סגורה.

 סעיף 3.10 שבו מציין כי הערכים שבחוברת משקפים את ירידת הערך המסחרית שנגרמה לרכב, על כל היבטיה.

סעיף 3.11 קובע כי חישוב ירידת  הערך הצפויה לרכב שלא תוקן יקבע על פי אמות המידה הכלולות בחוברת , בכפוף למסמך המפרט את אומדן הנזק, תוך ציון העובדה שהרכב טרם תוקן.

סעיף  3.13 מציין כי הגם שזה לא נדון, אין כל מניעה שהחוברת תשמש כבסיס לקביעת ירידת ערך ליתר כלי הרכב, על סוגיהם השונים, הכל בכפוף לשיקול דעתו של השמאי הבודק ונימוקיו, שיפורטו.

מהאמור עולה כי אין כל מניעה כי שמאי יעריך הנזק שנגרם לרכב שלא תוקן, ובתנאי שינמק אופן הגעתו לאותו האומדן, ויציין העובדה שהרכב טרם תוקן. האומדן יתבסס על הערכים שבחוברת תוך הפעלת שיקול הדעת המקצועי של השמאי , כשאת נימוקיו ניתן לבקר.

במקרה שבפני בעלי הרכב הגיעו למסקנה שיתקשו למכור הרכב וכי גם השומה שהומצאה אינה משקפת נזקיהם לאשורם. גם השמאי העיד כי השמאות נעשתה  באופן "עדין" כלשונו שכן הציבור נרתע מלרכוש רכב עם פגיעה בשלדה.

 באשר לטענות המשפטיות שהעלו הצדדים:

התביעה טענה כי חובה על התובעת להקטין נזקיה ולא לפנות לשמאי היקר ביותר.